חיפוש

בסך הכל שולחן, לא?


אז מה אתם מתכוונים לעשות בחדר ישיבות?

מה כבר צריך, שולחן טוב, כסאות נוחים, אמצעי הקרנה למצגות ולוח, מקום לכיבוד ולציוד המשרדי וזהו?

האמת ראית חדר ישיבות אחד ראית את כולם...

את הדיאלוג הזה עשיתי כבר בכמה וכמה ארגונים, עשיתי אותו מול כמה מנכ"לים ומול כמה מנהלות HR. אני לא מאשים אותם הרי בסוף רוב חדרי ההדרכה נראים אותו הדבר...

בקרוב אכתוב על כך מסמך ארוך יותר אבל בינתיים כדי להבהיר את הנקודה אדבר על השולחן.




רוב רובם של חדרי הישיבות מתכבדים בשולחנות מלבניים, שולחנות ארוכים שממלאים את עיצוב החלל המלבני באופן הרמוני, אינם שוברים את הקומפוזיציה של המשרד ומאפשרים תחושב נעימה לכל מי שנכנס לחדר הישיבות.

לשולחן המלבני יש שתי נקודות שנקראות ראש השולחן ובצלעות הארוכות שלו מושבים נוספים... בדרך כלל ובאופן בלתי מפתיע מי שישב בראש השולחן יהיה האדם הבכיר בחדר. לפעמים הוא גם מנהל את הישיבה אבל לא בהכרח. בצלעות ישבו שאר האנשים כשבדרך כלל ליד כל עובד בצלעות ישב אדם עליו הוא סומך או שהוא מקיים אתו דיאלוג שוטף. ממול ישבו המחלקות האחרות או אנשים שאינם נמצאים מקבוצת השווים שלך. בדיונים מול גופי חוץ זה בא לידי ביטוי באופן מובהק יותר ובמו"מ נראה איך כל צד יבחר את המקום שלו בצד הנכון של השולחן.


באופן לא מפתיע הקונבנציה החברתית קובעת את המקום שבו כל אחד יושב אבל יש להבין/ לדעת ולזכור דבר נוסף. את מקום הישיבה לא קובעת רק התפיסה החברתית. לכל מקום בשולחן יש משמעויות מרחביות המשתלבות בתפיסה החברתית ומתחברות אליה.

זווית הראיה האנושית נפתחת לקצת יותר מ180 מעלות אבל אנחנו ממוקדים יותר ( ובאופן משמעותי) ב 60 המעלות הנמצאות לפנינו וככל שאנחנו מתרחקים לצדדים ראייתנו מטשטשת... המיקוד שלנו נמצא בקדמת הפנים שלנו ולכן אנחנו רואים בברור את מי שנמצא מולנו. לצורך תקשורת טובה אנחנו נדרשים לא רק לחוש השמיעה אנחנו נדרשים ליכולת לראות את ההתנהלות של בן השיח שלנו ולעקוב אחרי הסימנים הכנים העומדים בבסיס התקשורת וקודמים לשפה המדוברת.

אחת הסיבות שהמושב האחורי באוטובוס הוא המושב של ה"מקובלים" נובעת מכך שזהו המושב הבטוח ביותר המושב ממנו רואים את כל הנוכחים ואין אף פרט באוטובוס שרואה מושב זה אך הוא אינו נראה.



בשולחן מלבני אין למי שיושב בצדדים יכולת לראות את האנשים שיושבים בפאה שלו. לעומת זאת למי שישב בראש השולחן מתאפשרת זווית ראיה אבסולוטית במסגרתה הוא יכול לשלוט בדיון באופן מוחלט.

ישיבה בשולחנות כאלה מתאימה לארגונים בהם מידת הדיאלוג בין המנהל לעובדים מצומצמת השולחן המלבני מאפשר פחות שליטה לעובדים, פחות בטחון, פחות תקשורת ופחות שיתוף מידע וחדשנות בישיבות.





כמובן ששולחנות עגולים מאפשרים סוג אחר של דיאלוג בין המשתתפים ובמקומות שבהם מבקשים לנהל שיח משתף ישתמשו בהם באופן טבעי. חשוב לציין שיותר ויותר חברות המתמחות בעיצוב ובתכנון ריהוט מתקדם מתכננות ריהוט בצורות טבעיות יותר ( לקוחות מדימויי טבע ולא מעולם הגיאומטריה) המאפשרות תקשורת שונה בין עובדים ויתרה מכך מאפשרת שינוי של השולחן במרחב כך שישרת צורות שונות של ישיבה ודיאלוג.



רבים שואלים אותי האם עיצוב המרחב המדויק הוא תהליך יקר שיעלה לארגון המון כסף ומחויבות לשיפוץ? ארגונים רבים שואלים מה ניתן לעשות לאחר שמרחב העבודה כבר עוצב? ריהוט מדויק ומותאם והלבשה נכונה של מרחבי העבודה יכולים לייצר את השינוי הנדרש בעלות נמוכה בהרבה משיפוץ.

0 תגובות
  • LinkedIn
  • Facebook Black Round