חיפוש

מרחבים וירטואליים פיזיקה ותקשורת.


במאמר לעיתון גלובס מתאריך 4.11.2020 כתבה נירית כהן על מרחב העבודה העתידי. המאמר סוקר את האפשרות במסגרתה יעברו בני האדם לעבודה במרחבים וירטואלים מלאים. הכוונה היא שגם הגירויים החושיים יעברו דרך הרשת ובכך ייצרו חוויה משרדית מדומה אך הוליסטית במסגרתה יופעלו כל חושיו של העובד במסגרת המשרד החדש.


כמובן שהכותבת צודקת ואכן הטכנולוגיה הולכת ומתקדמת בצעדי ענק לנקודה שבה נוכל לחוות חוויה וירטואלית כלל חושית במסגרתה נחיה במרחבים מדומיינים ובכלל זה גם נוכל לעבוד בהם. הכותבת טועה בכך שהיא לא לוקחת בחשבון את המשמעויות הרחבות ומרחיקות הלכת של שינוי כזה. מהרגע שהמרחב הוירטואלי יוכל להוות תחליף למרחב הפיזי לא יהיו בני האדם כבולים לפיזיקה של כדור הארץ. (מעבר לשאלות של קיום הגוף בתנאים מינימאליים או אופטימאליים נוכל להיות מחוברים לענן 24/7 ולחוות את המציאות שלנו דרך מערכת ממומחשבת. המשרד לא יהיה יותר מבנה שתלוי בכוח המשיכה והמרחבים בהם נעבוד יותאמו לחלוטין למשימה שנדרש לה. נוכל לעמוד על הדף של מעבד התמלילים ולעבור בין האותיות כשם שנוכל לעשות ישיבת מנהלים על גבם של חדי קרן...


הבעיה הראשונה שעולה ממצב עניינים שכזה הוא שהתפיסה החושית שלנו אינה מבדילה בין מציאות פיזית למציאות וירטואלית ולכן אנחנו חווים את שתיהן באותו אופן ( כך לפחות ציין בפני ד"ר אבי מנדלסון מאוניברסיטת חיפה). ההבחנה בין מציאות לדמיון תאבד ממשמעותה ככל שיחלוף הזמן ונוכל לחיות כולנו תחת מציאות מהונדסת ומדוייקת שתותאם לצרכים שלנו או של מי שישלוט בה.



כדי להבין את הבעיתיות השנייה במצב עניינים שכזה יש לחזור עד לפילוסוף רנה דיקרט, שבניסוי המחשבתי שלו ביקש לבחון מהם הדברים הקיימים בעולם באופן ודאי. כשהוא מטיל ספק בכל עולם החושים ומבטל אט אט את קיומו של העולם הפיזי ולאחריו גם את עולם המחשבות ( על הדרך בוטלה כל האנושות ויחסי האנוש המתלווים אליה) נותר דיקרט עם אמת אחת אבסולוטית- אני. רק אני חושב קיים בודאות בכדי לייצר מחשבה. כל השאר אינו קיים באופן ודאי. אני חושב משמע אני קיים בעצם סולל את הדרך לעולם סוליפסיסטי במסגרתו מתקיים רק הסובייקט. מושגים כמו אמת הופכים לחסרי משמעות משום שאין עולם חיצוני לבחון מולו באוביקטיביות קיום של תפיסות ומחשבות. מושגים כמו קשר אנושי או פעילות חברתית הופכים לחלק מתוצר מהונדס וכולל הנשלט על ידי מערכת מרכזית שתאפשר חיים פיזיים מינימאליים וחיי רשת אופטימאליים.


המעבר לעבודה מהבית מסמן את ראשיתו של התהליך בכך שהוא מאפשר עבודה מכל מקום ומעבר למרחבים דיגיטאליים. האמת צריכה להאמר, העבודה לא עוברת לבית אלא למרחב הדיגיטאלי, הבית הוא רק המקום בו אנחנו פועלים כעת בגלל המגיפה וגם הוא יעלם כשארית של העולם הישן. למעשה אנחנו מצויים בראשיתו של עידן במסגרתו נוכל לעבוד מכל מקום ונעשה זאת בבדידות מזהרת. התחושות האינטואיטיביות של עובדים הנוגעות לבדידות הדיגיטאלית, לחוסר היכולת לממש תקשורת יעילה ומקדמת במרחב החדש, היא רק ראשיתו של התהליך או אם תירצו קצה הקרחון.


אנחנו נמצאים בעידן שבו הטכנולוגיה מאפשרת קפיצת מדרגה ביכולת להתרחק עוד מהטבע וליצור מין אנושי שחי באופן מלא בסביבה סינתטית. עולם במסגרתו השלב הבא בקפיטליזם יעצב את כל עולמנו באופן תכליתי וממוקד מטרות כלכליות וחברתיות שיהונדסו במקומות שאינם שקופים לנו. לחלופין אפשר וצריך להשתמש בטכנולוגיה באופן שתעצב סביבות הומניות יותר שוויוניות יותר וצודקות יותר שתקפיד לשמר את הקשר של המין עם עולם הביולוגיה והפיזיקה ותאפשר איכות חיים גבוהה יותר לאנשים.


לשם כך נדרשת חשיבה משותפת ופיקוח על השינויים המתרחשים. לשם כך יש להבין היטב את האופן בו מתעצבת המציאות סביבנו ולשאוף לשלוט בה ככל שניתן. עיצוב המרחב אם כן לא יוכל עוד להיות גחמה של מעצבים ואדריכלים ויחייב את התערבותם של פילוסופים, אמנים משוררים פסיכולוגים וסוציולוגים...

0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול