הפוך ויקטור הפוך- מדוע השימוש בויקטור פרנקל לחיזוק המשמעות בארגונים הוא טעות?

ויקטור פרנקל מצוטט ללא הרף בשיח הארגוני. “האדם מחפש משמעות”, אומרים, ומיד עוברים לדבר על חוויית עובד, חיבור לערכים ומשמעות בעבודה. אלא שבין פרנקל לבין חדר הישיבות המודרני נפער פער עמוק כזה שמרוב ציטוטים נעלם מעין.

פרנקל לא כתב על עבודה. הוא כתב על קיום אנושי בתנאים קיצוניים של חוסר חירות. המשמעות אצל פרנקל אינה חוויה נעימה, אינה סיפוק, ואינה כלי ניהולי. היא מנגנון קיומי של הישרדות מול סבל שאין לאדם שליטה עליו. המשמעות אינה מחליפה תנאים היא מופיעה דווקא כשאין תנאים.

כאשר משתמשים בפרנקל כדי להצדיק את חשיבות המשמעות בעבודה, מתרחש היפוך מסוכן. עבודה מודרנית אינה מחנה ריכוז. היא מרחב חברתי, כלכלי ופוליטי שניתן וצריך לעצב. כאשר תנאים גרועים מוסברים דרך הצורך האנושי במשמעות, האחריות עוברת מהמערכת אל הפרט. במקום לשפר את העבודה, מבקשים מהאדם לפרש אותה אחרת.

יותר מכך, אצל פרנקל המשמעות אינה ניתנת לניהול או להנחלה. היא אינה משהו שמישהו אחר יכול לספק לך. היא אינה מוצר. השיח הארגוני, לעומת זאת, מדבר על “יצירת משמעות”, “ניהול משמעות” ו”חיבור למשמעות הארגונית”. זהו שימוש הפוך לחלוטין לרוח המקורית של פרנקל, שהזהיר מפני כפיית משמעות חיצונית.

הטעות אינה רק פרשנית אלא פוליטית. פרנקל עסק באדם חסר כוח מוחלט. השיח הארגוני משתמש בו כדי להצדיק מצבים שבהם יש כוח – אך הוא מרוכז במקום אחד. המשמעות הופכת לכלי שמקהה ביקורת: אם אתה סובל, חפש משמעות; אם קשה לך, זה מסע; אם אתה מתנגד, אולי לא הבנת את הערכים.

עבודה אינה זקוקה למשמעות כדי להיות אנושית. היא זקוקה לארגון, סדר, גבולות, הוגנות וסביבה שמאפשרת ביצוע. מימוש עצמי והצלחה אינם תוצאה של נרטיב קיומי אלא של מבנה שמתפקד. כאשר יש בהירות, אוטונומיה ושליטה מינימלית בזמן ובמשאבים, אנשים יכולים לעבוד, להתקדם ולעיתים גם למצוא עניין במה שהם עושים.

לכן, השימוש בפרנקל להצדקת שיח המשמעות בעבודה אינו העמקה פילוסופית אלא דילול. הוא לוקח מחשבה שנולדה מתוך קיצון של סבל וחוסר חירות, ומשתמש בה כדי לרכך מציאות שניתן לשנות. במקום לתקן מערכות, מבקשים מהאדם לייצר משמעות. זהו לא כבוד לפרנקל – אלא החמצה של העיקר.